טירת הכרמל
עיר מפותחת ואטרקטיבית, המציעה איכות חיים גבוהה, בעלת היצע שירותים מקצועיים וחדשניים בתחומי החינוך ההשכלה והתעסוקה, שתושביה חברה של אנשים לומדים, יוצרים ומתפרנסים בכבוד.
עיר סובלנית, המשלבת ידיים ומחבקת איש את רעהו.
תושביה יזכו לאיכות חיים, ולמערכת שירותים ברמה גבוהה.
שנים רבות אנו שומרים על עצמאות כלכלית, ולכך נמשיך לשאוף.
העיר תהווה מקור משיכה לאוכלוסייה חדשה, ותספק פרנסה עם הכנסה מכובדת.
העיר תשמר את אופייה המיוחד, תוך שמירה על ערכי הטבע והנוף המצויים בתוכה ובסביבתה.
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס
לסוף 2017 – 23,533 תושבים.
תולדות העיר
מדרום לחיפה, בין הכרמל המוריק לים הכחול, שוכנת עיר קטנה ומשגשגת, שדפי ההיסטוריה שלה עמוסים ומרתקים. מאתר פרה – היסטורי, משך אלפי שנים , לפני תחילת הספירה ואחריה; מכפר של פורעים ערבים, ששמו יצא לשמצה, דרך אחת המעברות הגדולות ביותר שקמו בראשיתה של המדינה – מחייכת היום טירת כרמל , שנוסדה בשלהי 1948 חיוך רב לשונות ועדות. דור חדש של ישראלים צומח בה היום, דור שקיבל את הטוב מכל עדה ועדה, וממחיש היטב את המילה "אינטגרציה".
ב- 100 השנים האחרונות החליפה טירת כרמל (כשעדיין לא נקראה בשם זה) זהויות, עמים ושמות.
בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 שכן כאן כפר הפורעים טירה, שתושביו הערבים עשוהו מופת ודוגמא למעשים פליליים "נאים". החל בגניבות וכלה במעשי שוד אלימים, והטילו חיתתם על כל הסביבה. המעשה החמור ביותר דאז היה רצח המתיישב הטמפלרי פריץ אונגר, מהמושבה נויהרדטהוף.
ב- 29.11.47 (ט"ז כסלו תש"ח) הכריזה עצרת האומות המאוחדות על הקמתה של מדינת ישראל. בכך ניתן האות לערבים, והם החלו לפגוע בגלוי בתחבורה הציבורית העברית בכבישי הארץ.
בין הפוגעים תפסו, כרגיל, ערביי טירה מקום נכבד. אולם, שלא כבימי הטמפלרים , הפעם לא עלה הדבר בידם בנקל, משום שהאיזור היה מלא במחנות צבא בריטיים, וכן היתה דרך עוקפת, שעברה בוואדי מילק. זו היתה הסיבה לכך, שבראשית מלחמת עצמאות לא נעשה עדיין ניסיון לגרש את תושבי הכפר. בדצמבר 1947 ערך האצ"ל (הארגון הצבאי הלאומי) התקפה על טירה, אולם נהדף על ידי הכוחות העירקיים שישבו בכפר ובסביבה.
רק לאחר שחרור חיפה, באפריל 1948, החליטה מפקדת האיזור ל"נקות" את טירה ואת ה"משולש הקטן", שכלל את הכפרים ג'בע, (היום "גבע כרמל", ) אגזים ו"עין ראזל" ( היום "עין איילה").
עם תום ההפוגה הראשונה, ב- 8.7.48 , עברה היוזמה לידי צה"ל, שנערך לתקוף את האיזור. לצורך זה הורכב כוח משימה מיוחד , שכלל יחידות חיל רגלים (שהובאו מבסיס חיל הים בחיפה), מהחי"מ (חיל המשמר) ומיחידות חע"צ (חטיבת עבודות ציבוריות).טירה נכבשה ב- 16.7.48, בבוקרו של אותו היום, התנוסס דגל ישראל על אחד הביניינים הראשיים במרכז הכפר.
כחצי שנה לאחר הכיבוש , נמצא מסמך מ- 26.1.49, המתאר את מצב הכפר. וכך הצטרפה טירה לרשימת הישובים בהם הוקמו מעברות.
נשר
עיר השוכנת בשיפולים הצפון־מזרחיים של רכס הכרמל, ובדרום־מזרח מישורי מפרץ חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כשישה קילומטרים דרומית־מזרחית לחיפה. היא ממוקמת על כביש 752, בסמוך לכביש 75, ושייכת מבחינה מנהלית למחוז חיפה.
הבתים הראשונים הוקמו בשנת 1924 ללא תכנון וארגון רשמי, על ידי פועלי בית החרושת "נשר" כדי לחסוך יוממות מחיפה, דרך כפרים ערבים עוינים, ששכנו על כביש חיפה–נצרת. שכונת הפועלים הוקמה ליד המפעל ונקראה על שמו. ההיסטוריה של היישוב שלובה בהיסטוריה של בית החרושת.
במהלך מלחמת העצמאות, אכלסו עולים חדשים את היישובים הסמוכים בלד א-שייח' וחוואסה לאחר שאלו התרוקנו מתושביהם הערבים. יישובים אלה התקיימו תחילה בנפרד ונוהלו על ידי ועדות מקומיות. שמה של בלד א-שייח' שונה לתל חנן, ואילו שמה של חוואסה נותר על כנו עד ששונה לבן דור. בשנת 1949 החלה להיבנות על צלע ההר שכונת גבעת נשר כהרחבה למתחם המגורים של פועלי בית החרושת בסמוך למפעל. תושבי שלוש השכונות שאפו להצטרף כשכונות לעיר חיפה, אך משרד הפנים התנגד לכך. ב־22 ביולי 1952 התקיימו בחירות בשלושת היישובים למועצה מקומית מאוחדת, והוקמה המועצה המקומית נשר המאגדת את שלוש השכונות. עם השנים הורחב היישוב, ובמעלה הכרמל נבנו שכונות חדשות: שכונת גבעת עמוס, שכונת רמות יצחק ושכונת קדמת דניה ליד שכונת דניה בחיפה. נשר הוכרזה כעיר בשנת 1995.
אוכלוסיית היישוב
לפי הלמ"ס, לסוף 2017 – 24,847 תושבים.
הרכב האוכלוסייה: כ־90% יהודים והשאר מזהות אחרת.
כ־6,900 כ־30% בערך מהתושבים, הם עולים חדשים.
רכסים
זהו יישוב המנוהל על ידי מועצה מקומית הנמצא במחוז חיפה בישראל כ-5 ק"מ מדרום מזרח לחיפה, סמוך למושב כפר חסידים וקיבוץ יגור ממערב ולכפר הבדואי אבטין ממזרח. הישוב מונה כיום כ- 11,857 נפשות. היישוב כיום מתאפיין באוכלוסייה חרדית.
תולדות היישוב
רכסים נוסדה ב- 1951 על ידי משפחות משוחררי הבריגדה היהודית ויוצאי ההגנה, בקום המדינה היישוב קלט מספר רב של עליות ממספר מדינות: הודו, מרוקו, רומניה, ברית המועצות, תימן וקהילת דתית לאומית קטנה. היישוב התאפיין בקהל עולים וותיקים החיים היטב יחד. בשנת 1955 עקב חיכוכים עם תושבים מזכרון יעקב הגיעו קבוצת צעירים חרדים ליישוב והקימו את ישיבת כנסת חזקיהו על אדמות אותם קנה נח שימנוביץ ובנה עליהם חמישה צריפים שהתפתחו ברבות הימים לישיבה גדולה ומפוארת. סביב הישיבה התפתח קהל תלמידים אדוק שלאחר נישואיו המשיך לגור ברכסים והפך לקהילה קטנה. בשנת 1959 הוכרזה רכסים כמועצה מקומית. היישוב התאפיין ברוב חילוני שחי ביחסי שכנות מצוינים עם קהילה חרדית קטנה.
החל משנות ה 90 החל תהליך התחרדות מואץ ביישוב ובשנת 1993 מונה לראשונה ראש מועצה חרדי משה טוויל עקב תקלה טכנית בהגשת מועמדות של המועמד החילוני מטעם הליכוד יעקב ישראל. בשנת 1995 סער היישוב כשנסגר בית הספר החילוני האחרון "זבולוני" ותלמידיו עברו לבית הספר הסמוך בנשר כתוצאה מהתהליך עזבו תושבי היישוב החילונים והיישוב הפך לחרדי לכל דבר. ביישוב התפתחו קהילת "חיי תורה" אשכנזית בהנהגת הרב יצחק ברנדס ורב היישוב הרב זוננפלד וקהילה ספרדית בהנהגת הרב משה תנעמי רבה של קהילת "אור חדש". לכל קהילה ביישוב מבני חינוך רק לילדיה כנהוג בציבור החרדי. ראשות המועצה נקבעת על ידי רוטציה בין רבני הקהילות ביישוב כמו בעיר בני ברק. עקב הרוב המוחלט של האוכלוסייה החרדית ביישוב נקרא היישוב בלשון בני המקום "בני ברק של הצפון". בני הקהילה החרדית מורכבים מהזרם הליטאי, הספרדי וכוללת גם קהילה גדולה של חוזרים בתשובה.